מלוח או מתוק

4.27.2019
כה רבות כבר נאמר ונכתב על הגפילטהפיש, מאכל שרבים וטובים מוכנים לשים את נפשם מנגד עבורו, אם מישהו רק מעז לחרף ולהשמיץ את טיב טעמו, מרקמו המיוחד, או את עיסת הג`לטין ה…רכיכתית קמעה. ולאלו שבכל זאת נרתעים מאסטטיות המנה יש לי דבר אחד להגיד לכם: בשביל זה המציאו את פיסת הגזר החיוורת שמעטרת את הקציצה בגאון. עזבו אתכם ממלעיזים ומשמיצים למינהם. לא בעניינם עסקינן היום. הפסד שלהם! יותר גפילטהפיש בשבילנו. הרי מחלוקות הרבה יותר חשובות יש לנו, ובראשן… שאלה הרת גורל… מלוח או מתוק.

אתרא מזלי, ונישאתי לאשה נפלאה שבכל פסח מבשלת עבורנו מאכלים מסורתיים מבית סבינו וסבתנו (לא חשוב מאיזו עדה). כשנישאתי לה, בשל מוצאנו הסוציו-דמוגרפי הדומה (נו טוב, בא נקרא לילד בשמו, אשכנזים), לא תיארתי לעצמי שיום אחד תהום כה עמוקה תיפער ביננו.

זה עתה סיימתי לקרוא את מאמרו המקיף של אסף אביר מעיתון כלכליסט שחקר ולמד את הנושא לבוריו. נהניתי כל כך מהדיון האקדמי המעמיק והמלומד בנושא. בעיקר שמחתי להיווכח שהפער העצום שקיים ביני ובין אשתי בנושא, אינו שייך רק לנו, אלא משותף לרבים וטובים אחרים שנאלצים להתמודד עם השלכות הרות גורל של רבגוניות תרבותית בגין, לא כל כך נעים להודות, נישואי תערובת.

ממושבי בגלות, ברצוני לשקף את התפלגות הרגלי הצריכה של מאכל מסורתי זה, כפי שהוא מיוצג במדגם לא מקרי בעליל, מרובה בהטיות דגימה למיניהן, ואף מוטה למפרע על ידי כותב שורות אלו. אבל ביננו, למי באמת אכפת משיטות המחקר, בעידן שבו מתנגדי חיסונים למיניהם מתהלכים בקרבנו, עומדים עלינו, לכלותינו. ובכן, חזרה לעניינינו. אפילו בעידן בו רוב מוצרי החג מגיעים לביתנו עם שליח, אין תענוג גדול יותר מאשר לכתת את רגלינו לחנות מכולת עלומה בצד השני של האגם, ולהיות בין ברי המזל שזוכים לברור בקפידה את המוצר הייחודי, לו חיכינו כל השנה.

למזלי, התברכה הארץ בה אני יושב במגוון רב של מותגי יוקרה של צנצנות גפילטהפיש, מכל קצוות תבל. המותגים המובילים הם של תאגיד אוכל כשר אמריקאי, ומולו, בגאון רב, מתחרה חצוף שעשה דרכו כל הדרך לגולה מארצנו הקטנה. לראשון קוראים מנישביץ, ולשני… יהודה. אמרו חכמינו, על טעם ועל ריח אין מה להתווכח, ולכן, מבלי להכנס לדיוני טעם וכשרות (אל דגאה, אין בכוונתי לבדוק בציציותיו של אף אחד. מבחינתי דג הוא דג, כל עוד הוא לא ניזון מכספית, כי בשביל זה יש חיסונים) אתמקד במחיר, ובהיצע. נסתרות הן דרכן של רשתות השיווק בנושא תמחור, אבל על עף עלויות התובלה ופערי הארביטראג, המותג הישראלי מצליח לעמוד בתחרות הקשה. ובלי קשר לטעם, כישראלי גאה שתורם לתל״ג, אני מיד מתמקד במותג ״יהודה״. מצידי שאפילו עוכרי ישראל ייהנו מהמותג המתחרה. שיתקע להם! אבל אז אני עומד בפני דילמה קשה: תחת אותו מותג, אותו מחיר, ואותה עיסת גלטין מעוררת תיאבון, ישנם שני סוגים: מתוק, ואורגינלי. במה לבחור? דילמה קשה.

מצד אחד, אני אוהב את הטעם המתוק, אליו הורגלתי מבית סבתי. מצד שני, אשתי ציוותה עלי להביא את הטעם השני, אליו היא רגילה מבית סבתה. ומי בכלל החליט שדווקא הטעם המתוק הוא לא ה״אוריגנל״? אוי ווי, גזענות! חוקר השווקים שבי פונה אל שיטה יותר ״מדעית״, והיא, חוכמת ההמונים. במדגמים לא אקראים בעליל, בביקורים נשנים וספורים בסופר, אני סופר כמה צנצנות נשארו מכל סוג, ובכך מנסה ללמוד מהעדפתם של שכני. אני יודע, יש פה הטיית דגימה שאינה פרופורציונית להתפלגות האוכלוסיה, הרי כל עולל יודע שתושבי עירי הם, לא כל כך נעים להודות, גויים. מה אני יודע על מוצאם, והעדפותיהם הקולינריות. אווי לי מלהכליל ולהניח שהם אינם יודעים להעריך קציצת דג דלוחה רק מפני שדחסו אותה בצנצנת וכיסו את ערוותה בפיסת גזר לשם שמים. ובכל זאת, האם משווקי המוצר בנקודות המכירה השונות בכל זאת יודעים משהו שאני לא יודע על פוטנציאל העדפות לקוחותיהם אניני הטעם? לאחר איסוף נתונים קפדני, וניתוח סטטיסטי מעמיק, בצער לי, התצפיות שלי מעידות חד-משמעית על העדפה לטעם ה״אוריגנלי״, הוא המלוח.

לאור ממצא מובהק זה, אתם בטח שואלים את עצמכם, אם יש פחות העדפה לטעם המתוק, מדוע המשווקים ממשיכים למכור אותו? מה הם עושים עם יתרת הצנצנות המתוקות לאחר שבהלת הקניות העונתית מכלה את כל המדפים? האם מצפה להן גורל אכזר במדף ה clearance ליד קישוטי החג הקודם, ושוקולדים של הלואין? לא מגיע להן עתיד טוב יותר רק בגלל שמישהו טרח לציין בריש גלי שהן לא ״טובות״ כמו ה״אוריגינל״?

ובכן, כאן עבדכם הנאמן נכנס לתמונה. מיד לאחר צאת החג (ולעיתים אני אפילו מחכה לצאת חג המימונה, כי אלו דברים שאני מאוד מחמיר בהם), באישון לילה אני פוקד את מחלקת ה clearance של הסופר המקומי, וקונה את יתרת הצנצנות המתוקות שנשארו, כך שישאר לי מספיק מלאי ליתרת השנה. ולא זו בלבד, אני עוד חוסך מעט כסף על הדרך, ובכך מציל את כבודן הרמוס.

לאור האמור לעיל, מסכנתי היא אחת: יותר משאבי מחקר נחוצים לנושא! אני יוצא בקול קורא ובקריאה נרגשת לפרנסי הקהילה באשר הם, להתייחס בכובד ראש לנושא, ולהקצות את המשאבים הנחוצים. מי ייתן וילדנו, הם דור העתיד, לא ידעו עוד צער בשל פערי תרבות חמורים כאלו. עלינו כקהילה לשאת נושא עקוב זה על נס דגלנו, למען ימשיכו מיטב בנינו ובנותינו את הדיון המעמיק בנושא, ולמען יראו הגויים וילמדו, שמסורת זה דבר חשוב, ולכן חשוב להמשיך ולעסוק בה, לדראון עולם.

כלכליסט


ביקור בטברנה של דרנל

7.26.2018
לא בטוח ששמתם לב, אבל לפני כמה ימים קרה דבר די נדיר בקבוצה. חברה נחמדה בקבוצה שלא הכרתי לפני כן, הזמינה את כל מי שרק רוצה, להצטרף אליה וחבריה, ליציאה לילית בבר שכונתי מנומנם בשרוליין. כן. F#%$%ng שורליין. (לא רציתי להוסיף קללה עסיסית).

איפה זה שורליין? אה, זה הפרבר אותו חוצים כדי להגיע לקוסטקו שבצפון העיר. אבל מי האנשים שיוצאים לבר בשורליין, ועוד ביום רביעי בערב?

אני גר בשורליין כבר שנתיים, וחולף על הבר לפחות פעמיים ביום, אבל אף פעם לא היה לי האומץ להכנס לשם. לא בגלל שזה מקום מפוקפק חס וחלילה. פשוט מפני שלא ידעתי לאיזה סוג בילוי לצפות. מיד עלו בדמיוני סיטואציות מסדרות וסרטים כמו ‘חופשי על הבר / cheers, קפה בגדד וכו, ואני בכלל ילד טוב מירושלים.

החלטתי לאזור אומץ, ולהצטרף לחברה הנחמדה. היא ישראלית משלנו. היא בטח תעזור לי להטמע בין המקומיים, וככה לא אפחד להיות בניכר.

בהגיעי לבר, כבר בכניסה קיבלה את פני בחורה לבבית ושמחה, שמיד הציגה את עצמה כרנטה לובינסקי. אמנם זה עתה הכרנו, אך היא מיד הכירה אותי לבן זוגה וחבריה, כאילו אנחנו חברים משכבר הימים עוד מהגן של עליזה.

מתברר שהיא בת בית במקום, אחוקית של הבעלים, ו… סופרת / יוצרת אורחת שאפילו עלתה לבמה למופע סטנד אפ קצר, בו היא שיתפה את הקהל עם הרקע התרבותי הייחודי שלה, ועל הספר שכתבה: Around Seattle in 80 days https://www.facebook.com/lubinskyrenata/

שמחתי על ההזדמנות להכיר את רנטה וחבריה. הערצתי את רנטה על האומץ והתושיה שלה. בזכותה אף התגברתי על חששותי מברים אפלוליים בפרברים שכוחי אל.

בפעם הבאה שרנטה מכריזה שהיא הולכת לפגוש כמה חברים בבר השכונתי הקרוב לביתי, אני אגיע קודם לתפוס לנו שולחן. מקווה להכיר אנשים חדשים. בואו גם אתן/ם.


הודו לחג ההודיה

11.22.2018
כל שנה בסתיו, אחרי שבקושי הספקתי להתאושש מארוחות חגי תשרי, מגיע חג ההודיה. בשונה מיתר החגים בארה”ב, אין אנו פוסלים את החג על רקע דתי, שכן זהו סוג של חג לאומי. אשתי, שנהנית לבשל ורק מחכה לחג הבא בשביל שיהיה לה תירוץ לגיטימי להרים פרוייקט ארוחת חג חגיגית, אצה רצה, משנסת מתניים, מפשילה שרוולים, ומשחיזה סכינים. ואני, כבכל שנה בסתיו, מנסה למזער נזקים…
מאז שעברנו לארה”ב לפני 14 שנה, עם ויזת סטודנט (רק לכמה שנים, לומדים, חוזרים)…אני מנסה להמנע מלחגוג את חג ההודיה, הרי זה לא חג שלנו, אנחנו רק אורחים לרגע. אלא מה, כל שנה בסתיו יש מבצעים על ההודו הקפוא. קנה ב1$, וקבל חינם. רק תיקח, בבקשה, מה יעשו הסופרים עם המלאי יום אחרי החג. נותנים לך, מתחננים בפניך, לא תיקח? בטח שתי קח. לאחר צפייה בעשרות סרטוני יוטיוב, נמצא המתכון המושלם להכנת ההודו, ועלי מוטלת משימה עוד יותר חשובה מהבישול: חיתוך וביתור הציפור השחומה. אל דאגה, גם למשימה הרת גורל זו יש קטגוריה ביוטיוב בפני עצמה.
וכל שנה בסתיו, חוזרים ונשנים הוויכוחים הנ”ל עם אשתי. עם הולדת ילדינו בניכר, זאטוטים אמריקאים עם מבטא כבד, אשתי הצטיידה בתירוץ נוסף… אנו אמנם עדיין לא אמריקאים, ומחכים בסבלנות לתקופת ההמתנה לאחר קבלת הגרין קארד המיוחל, אך חובה מוסרית ותרבותית עלינו לחגוג עבורם את חגם.
השבוע, לאחר המתנה ארוכה לגלגלי הבירוקרטיה האמריקאית, הגיע סופסוף בשעה טובה הזימון שלנו לשלב האחרון בתהליך קבלת האזרחות האמריקאית שלנו, והוא מבחן האזרחות. למדנו היטב את 100 השאלות, ועברנו את המבחן בהצלחה. אמנם בדיוק פספסנו את הבחירות האחרונות, אבל קיוויתי שלפחות עד השנה הבאה עדיין אהיה פטור מחובת חגיגת חג ההודיה, ונפש תמימה של הודו נוסף תינצל מגורל מר.
אך אויה, לבירוקרטיה האמריקנית חוקים משלה, ובאורח פלא, טקס האזרחות שלנו נקבע ליום למחרת המבחן, שהוא גם יום אחד לפני חג ההודיה. כעת הייתי בדילמה קיומית קשה. מצד אחד זהו האור בקצה המנהרה של תהליך בירוקרטי ארוך, יקר ומסובך, ומצד שני מדובר באובדן הלגיטימיות של הטיעון האחרון שנותר לי בארסנלי. הייתי אובד עצות, ולא ידעתי מה לעשות. לשמחתי, כמו ביתר המקרים בהם נקרתה בחיי החלטה הרת גורל, אשתי היקרה נקראה לדגל, והחליטה עבורנו!
בצער רב, וביגון, תמו התירוצים. מעתה כל שנה בסתיו, תרנגול הודו נוסף יקפח את חייו. לתפארת הדוד סם.
חג הודיה שמח!


פיתות

8.17.2018
מה הסיכוי לפגוש באקראי משפחה ישראלית נוספת המתגוררת בשורליין?
תלוי! מה גודל האוכלוסיה? מה גודל המדגם? ובאילו נסיבות? (גילוי נאות, כותב שורות אלו הינו סטטיסטיקאי).
ככל הידוע לי, נכון להיום ניתן לספור את סך המשפחות הישראליות המתגוררות בשורליין, על יד אחת.
מעשה בשני ישראלים, המתגוררים בשורליין, אשר לא הכירו זה את זו לפני כן. ואפילו לא היו להם חברים משותפים בפייסבוק.
האחד, עבדכם הנאמן, גרגן לעת מצוא, עצלן מדי ללמוד לאפות פיתות ביתיות, אך טרם התייאש למצוא את מאפיית הפיתות האולטימטיבית הקרובה למקום מגוריו בשורליין. השנייה, תושבת שורליין, נצר למשפחת סטטיסטקאים מדופלמים, ולא פחות חשוב, ביתו של אופה הפיתות ממאפיה נוספת הממוקמת בלינווד.
היכן ייפגשו (באקראי) שני ישראלים אלו זה את זו?
ובכן, לא הרבה דברים חשובים קרו בשורליין מאז סגרו סופית את SEARS הגווע, והנה, במרכז קניות תמים למראה מול ה CENTRAL MARKET, נפתחה בקול תרועה רמה מכולת/מסעדה/מאפייה למאכלים מן המזרח התיכון.
אתמול בערב, במהלך אימון ריצה, עברתי במקום לבדוק הכצעקתה. בעודי מתרשם מהיצע המוצרים הרחב, שמעתי את הבעלים, לא חשוב מאיזו עדה, מדבר עם עוד קונים בחנות, ומזכירים שמות של ערים ומקומות בארץ. מיד הצגתי את עצמי, וכך פגשתי את הישראלים הנוספים בשורליין. הבעלים קיבל את פנינו בשמחה. הוא הציע לנו לטעום מהחומוס, פיתות והפלאפל שהוכנו במקום. אמנם על טעם ועל ריח אין מה להתווכח, אבל הנה נקרא מזלי לקבל את חוות דעתה של לא אחת מאשר בת האופה (המתחרה). מי אם לא היא, תוכל לשפוט בדברים שברומו של עולם? אני לא בטוח אם בת האופה שזה עתה פגשתי תהיה מעוניינת שאפרסם את חוות דעתה ברבים, ולכן אשאיר זאת לכם לשפוט.
אמרו חכמינו: אין הנחתום מעיד על עיסתו, ולהלן, אפילו לא ביתו

אה, דרך אגב, תגידו שדרור שלח אתכם. אולי תקבלו פלאפל נוסף על חשבון הבית :)

https://mediterranean-oasis.business.site/ 15238 Aurora Ave N, Shoreline, WA 98133


#